קבלה על שמואל ב 23:3: זוהר ופרשנות מיסטית

הצדיק נקרא מ"י, כמו שאמרו רז"ל בתענית דף כ"ג (ע"א) ומו"ק דף ט"ז (ע"ב) ומדרש רבה פרשת האזינו (דב"ר פ"י ג'), צדיק מושל ביראת אלהים (שמואל ב' כג ג), מי מושל בי צדיק. ר"ל הצדיק שנקרא מי מושל בי, והטעם שנקרא צדיק מי, לפי שהוא הולך מדרגי לדרגי, המלאך נקרא עומד והצדיק נקרא מהלך, כמ"ש ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה (זכריה ג ז), שהוא הולך מדרגי לדרגי ושואלין אותו מי הוא זה לפי שאין מכירין אותו, אבל סוד נסתר יש דמדת בינה נקראת מ"י, דתמן נ' שערי בינה שהם סוד נדרים נ' דרים, אם כן יפה אמר משה דמיתי שמא הותר הנדר, ואם תאמר מי הוא המתיר, לזה אמר אשר מי אל, ר"ל מדת מ"י שהיא נ' שערי בינה, והיא המושלת בשמים וארץ, ואשר דבר מלך שלטון מי יאמר לו מה תעשה, (קהלת ח ד) ר"ל מדת מ"י יקום בחרון אפו ולפני זעמו מי יעמוד (נחום א ו), וכן הוא אומר (ישעיה מד כד) רוקע הארץ מאתי כתיב, וקרינן מי אתי, שהיא מדת מ"י, וכן הוא אומר מי זה אמר ותהי ה' לא צוה (איכה ג' לז). והשיב לו הקב"ה רב לך, שאתה רוצה להיות כדין רב שמתיר הנדר כשהוא יחיד מומחה:

וצריכים אנו להודיעך גדולת רחמי השם יתברך על הבריות שהודיענו סתרים עליונים, שאף על פי שבני העולם נדונים בבית דין של מעלה וראויים לכל מיני עונשים, יכולין התחתונים להפוך כל אותו הדין והעונש לטובה, וזהו שאמר: צדיק מושל יראת אלהים (שמואל ב' כג, ג), ופירשו בו: מי מושל בי? צדיק, שאני גוזר גזירה והוא מבטלה כיצד דע בשעה שיש צדיק בעולם שהוא ראוי להתבונן בתפילתו ולהתבונן עד עולם הרצון והרחמים, אף על פי שנגזרה גזירה בבית דין של מעלה, כשאותה תפילה של אותו צדיק עולה עד הכת"ר אזי נפתחים שערי עולם הרחמים, וכשייפתמו, כל אותם הדינים שנגזרו מתבטלים לפי שמאורות הרחמים הופיעו, ונתמלאו כל הספירות רחמים ומיני שפע ברכה ואצילות, ואין בכל הספירות באותה שעה מקום שיהיה מחזיק דין ואין שם מידה מחזקת כעס ורוגז, לפי שהאל (עומד בשמחה וברצון, ועברו כל פני זעם ונתהפכו כל בעלי הדין לרחמים. וכל המידה הזאת שופעת הרחמים הגדולים המשפיעים דרך י"ג צינורות העליונים בי"ג מידות אשר בעולם המשפט וכל זה איננו מצד גזר דין אלא מצד רצון ורחמים ואף על פי שאין בני העולם ראויים לכך, מאמר שאותו צדיק גרם להיות שערי רחמים פתוחים, האל מתנהג במידת רחמים שלא מצד הדין. וזהו 'וחנותי את אשר אחון', אף על פי שאינו מצד הדין 'ורחמתי את אשר ארחם', אף על פי שלא יצא מן הדין, שהרי כשיופיע פני הרחמים מהכתר, כולם נהפכים לרחמים. וזה העניין יהיה מצד התפילה, וגם מצד עשיית קצת מצוות שהן גורמות להיות שערי עולם הרחמים נפתחים, כגון נשיאות כפים וסוד הקטורת דשאר מצוות כיוצא בהן. ובעת שנפתחים שערי עולם הרחמים אז נקרא עת רצון, כלומר באותו העת כל העולמות למעלה ולמטה מלאים חסד ורחמים ורצון, ואין שם דין ועונש לא מעט ולא הרבה. והשם יתברך בשעה שנתרצה למשה לכפר על עונותיהם של ישראל, מסר לו מתנה לפתוח עולם הרחמים בעת הכעס ולהפוך כל מידת הדין לרחמים גמורים, ומסר לו י"ג מידות של רחמים, וזה שאמרו רבותינו ז"ל: ברית כרותה לי"ג מידות שאינן חוזרות ריקם, ובזמן שמזכירים אותן לפניו חוזרת מידת הדין לרחמים וסולח עוונותיהם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור והראה למשה בסיני ואמר לו: כל זמן שישראל חוטאים יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם עוונותיהם, והמבין מה שאמרנו יבין עומק מה שגילו בהלכה זאת:

אופן תשיעי
בכאן גילה לנו הכתוב מעלות התורה הקדושה שהיא ארוכה מארץ מדה (איוב יא ט), מי גדול לנו ממשה שהיה בסוף ימיו במדרגה היותר עליונה בעולם מה שאי אפשר בחק השכל האנושי להשיג, אפילו הכי אמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא, דהיינו קודם מותו שהיה נקרא אז איש האלהים (דברים לג א), מה שלא היה כן כל ימיו דכתיב ביה משה עלה אל האלהים (שמות יט ג), ועתה נתעלה במעלה גדולה נקרא צדיק מושל ביראת אלהים (שמואל ב' כג ג), לכן נקרא איש האלהים, אפילו הכי אמר אתה החלותה להראות וגו', עדיין היה דומה בעיניו כאלו התחיל להשיג השגת אלהים, ודומה בעיניו כאלו לא בא לשום השגה בחכמת התורה. ולכן אמר אעברה נא, שלא נתכוון לאכול מפריו רק להשיג השגות העיוניות ושכליות בתורה. ועל זה אמר ואראה את הארץ הטובה, כההיא דאמרו ז"ל (ב"ב קנ"ח ע"ב) אוירא דארץ ישראל מחכים, ושם יבא להשיג סודות התורה. והשיב לו הקב"ה אתה חושב בדעתך שעדיין לא השגת בתורה כלום, ואין אצלך רק התחלה בלבד, אינו כן רב לך הרבה השגות של שלמות השכליות השגת בתורה ואל תוסף להשיג עוד, כי כל מה שאפשר לשכל האנושי להשיג השגת, ומזה הטעם כותבים בספר תורה והנה דרש דרש משה (ויקרא י ט), מלת דרש אחד צריך לכתוב בסוף השטה, ודרש השני בתחלת השטה, להודיע לאדם שאין קץ וחקר לדרשות התורה וסודתיה, כשהשלים האדם הדרש והוא חושב שכבר השלים ההשגת ובא עד סוף תכונתה, חוזר ומתחיל בראשית, לכן מלת דרש שני בתחלת השיטה לאחריה להודיע שהוא מתחיל בראש. וזה אנו יכולין ללמוד ממשה כמו שאמרנו שבעת ההיא שהיה משה בסוף ימיו ואמר להקב"ה אתה החלת להראות, שהוא עומד בהתחלה כאלו לא למד מימיו כלום, וטעם הדבר והנה מלת שרף, שר"ף בסוד "ששים "רבוא "פרצופים יש בעולם, כנגד ששים רבוא אותיות התורה, וכן יש לכל אות בתורה גם כן ששים רבוא פרצופים ששים רבוא פשטים, מזה הטעם קיימא לן כרב אשי במנחות בפרק הקומץ (מנחות ל' ע"א) שצריך לכתוב לעיני כל ישראל (דברים לד יב) בספר תורה באמצע השיטה דווקא, להודיע שסוף התורה אין לחקור, לכן היא באמצע השורה להורות לנו שלא בא עד תכלית וסופה של תורה: